לוי נ' אבי ים בריכות ושירותי ספא בע"מ

פסק דין

בפני תביעתו של התובע כנגד הנתבעת להשבת כספים ששילם בגין הסכם להתקנת כיסוי חשמלי לבריכה ביתית שרכש התובע מהנתבעת, וכן לפיצוי בגין עגמת נפש, טירחה ו"מרדף מתסכל" אחר השבת הסכום האמור, כלשונו – הכל בסך כולל של 31,800 ש"ח.

הנתבעת, בכתב הגנתה, הודתה כי "אין כל בעיה שהיא מצידנו כחברה היום לבטל את העסקה", אך לטענתה עליה להשיב לתובע את כספו בקיזוז רכישות שונות שביצע, ולפיכך, את הסך של 23,050 ₪ בלבד.

ביום 9/4/2013 התייצבו בפני התובע ונציג הנתבעת, מר רועי קסטנבאום, העידו וסיכמו טענותיהם בעל-פה.

לאחר ששמעתי את עדויות וטענות הצדדים בפני, ועיינתי בכתבי-בי-הדין על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה, כפי שיפורט להלן.

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכל הנוגע למועד אספקת והתקנת הכיסוי החשמל שרכש התובע. הדברים מצויינים במפורש בכתב ההגנה, בהסכמה של הנתבעת להשיב את כספי רכישת הכיסוי.

אציין כבר עתה כי אינני מקבל את ניסיונות נציג הנתבעת לחזור בו מהסכמה זו, אם בטענה של אספקת הכיסוי "במועד" או בטענה של איומים, וזאת הן משום שהטענות (החמורות) בדבר איומים כלל לא הוכחו ולא הובאה ראייה כלשהי בנוגע לאיומים אלה, והן משום שנציג הנתבעת הודה שהכיסוי התקבל במשרדי הנתבעת רק בחודש ספטמבר כאשר הוזמן על ידי התובע עוד בחודש מאי.

אם לא די בכך, הרי שהנתבעת הציגה במצורף לכתב ההגנה מסמך הנושא את הכותרת: "הנדון: רמי לוי – החזר כסף" ובו תחשיב מטעמה בנוגע לכספים שיש להשיב לתובע, ויש במסמך זה משום הודאת בעל דין מפורשת בדבר הסכמה להשיב את הכספים.

מנגד, הסכום שמבקש התובע כי ישולם לו (31,800 ₪) הינו מופרז ואינו תואם את העובדות שהתגלו במהלך הדיון ומעיון במסמכים.

על פי עדות נציג הנתבעת, הנתמכת במסמכים שהתובע לא הכחישם ואף בחר שלא לשאול את נציג הנתבעת עליהם דבר, שילם התובע לנתבעת סך כולל של 64,800.

הנתבעת, על פי גירסתה שלא נסתרה, ביצעה או סיפקה בפועל לתובע, את הפריטים הבאים:

בריכת שחייה הכוללת חדר מנועים ואביזרים נלווים בסך מוסכם כולל של 33,000 ₪ (ראה מסמך נספח לכתב ההגנה מיום 13/2/2012 שכותרתו: "הזמנת עבודה עבור בריכת שחייה מפיברגלס דגם שלומי"); מערכת עיסוי בסך 4,500 ₪ שהוספה לאחר הרכישה הראשונית (ראה הכיתוב בכתב יד בתחתית ההזמנה); רובוט מסוג M-3 בעלות 3,750 ₪ (תעודת משלוח 0448) וכן – פח טבליות כלור, ק"ג HTH ורשת עלים פשוטה – בעלות של 435 ₪ (תעודת משלוח 0473).

לפיכך, על הנתבעת להשיב לתובע, את הסך של 23,115 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

לעניין תביעתו התובע לפיצוי בגין עגמת נפש וטרחה או בגין הפסד ימי עבודה (טענה שהוספה במעמד הדיון ואינה מופיעה בכתב התביעה), סבורני כי יש לפצות את התובע בסך של 1,000 ₪, וזאת לאור העובדה שהנתבעת בחרה שלא להשיב לידיו לכל הפחות את הסך של 23,050 ₪ בו הודתה עוד בחודש ספטמבר 2012 או בסמוך לכך (כעולה מן המסרונים שהציג התובע בפני), וחלף זאת נהגה בתובע בזלזול והטריחה אותו בנסיעות ובטלפונים למשרדיה, לחינם.

אומר לשם השלמת התמונה כי נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי-נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.

יפים לעניין זה הדברים הבאים:

"כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים".

(מתוך בת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ, פורסם במאגרים – ההדגשה שלי – י.ב.).

יודגש כי התובע לא הציג נתונים כלשהם בדבר אובדן ההכנסה הנטען.

במכלול השיקולים, סבורני כי פיצוי בסך 1,000 ₪ הינו פיצוי הולם בנסיבות העניין.